החלטה בתיק בש"פ 6909/05

           זהו ערר על החלטת בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 26.6.05 בב"ש 91998/05, לפיה נדחה עררו של העורר על החלטת בית-משפט השלום בתל-אביב-יפו מיום 9.6.05 בב"ש 2286/05, אשר הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

           כנגד העורר הוגש ביום 19.5.05 לבית-המשפט השלום בתל-אביב-יפו כתב אישום (ת.פ 3455/05)המייחס לו בשישה אישומים שונים עבירות של סחר בסם מסוכן, עבירה על סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973 (להלן: הפקודה); החזקת סם שלא לצריכה עצמית, עבירה על סעיף 7(א)+(ג) רישא לפקודה; החזקת כלים, עבירה על סעיף 10 לפקודה כן הספקת סם מסוכן, עבירה על סעיף 13 לפקודה.

           כתב האישום מייחס לעורר ארבעה אירועים בהם מכר בביתו סמים שונים לשוטרת סמויה. באישום הראשון, מכירה של 5 טבליות וכן 0.16 גרם נטו סם מסוכן מסוג M.D.M.A (להלן: אקסטזי) תמורת 250 ש"ח. באישום השני מיוחסת לעורר מכירת 4.33 גרם נטו של סם מסוכן מסוג חשיש ו-1.07 גרם נטו אקסטזי תמורת 500 ש"ח. באישום השלישי מיוחסת לעורר מכירה נוספת של 5 טבליות ו-3.1 גרם נטו אקסטזי, 5 טבליות סם מסוכן מסוגL.S.D  וכן 4.9 גרם ברוטו חשיש הכל תמורת 610 ש"ח. באישום הרביעי מכירה נוספת של 10.8 גרם חשיש תמורת 200 ש"ח. בנוסף, יוחס לעורר באישום החמישי החזקת סמים מסוכנים במגוון בביתו: 744 גרם ברוטו חשיש, 2 גרם ברוטו אקסטזי, 21.9 גרם ברוטו קנבאוס וכן L.S.D  והכל שלא לצריכה עצמית. באישום השישי נטען, כי העורר סיפק 2.04 גרם נטו חשיש לאדם נוסף, וכן הספקה של חשיש ו-L.S.D  לאותו אדם.

           בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה לבית-משפט השלום בתל-אביב-יפו בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

           ביום 9.6.05 החליט בית-משפט השלום (כב' השופטת י' הניג) לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בהחלטתו קבע בית-משפט השלום, כי בהינתן המצבת הראייתית קמה עילת מעצר וכן חזקת מסוכנות סטטוטורית לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים). עוד נקבע, כי במקרהו של העורר לא התקיימו נסיבות מחריגות מיוחדות המצדיקות סטיה מההלכה הקובעת כי דינם של סוחרי סמים הוא מעצר מאחורי סורג ובריח. בנוסף, נקבע כי עברו הפלילי של העורר על אף גילו הצעיר דהיום, הכולל עבירות של החזקת סמים, לרבות החזקה שלא לצריכה עצמית מקשה על בחינת חלופת מעצר בעניינו. העורר הופנה לקבלת תסקיר מעצר. שרות המבחן המליץ לשחרר את העורר לאחר סקירת נסיבותיו האישיות וכן הקושי לשהותו במעצר. בניגוד להמלצה זו, קבע בית-משפט השלום, כי עתה יש ליתן משקל לאספקט ההרתעתי שרק מעצר מאחורי סורג ובריח יכול לספק. על-כן, הוחלט שלא לאמץ את המלצת שרות המבחן שהדגיש את חשיבות הקו השיקומי. לשיטת בית-משפט השלום, הסיכון שטמון בעורר לא יתפוגג על-ידי חלופת מעצר, טובה ככל שתהיה, סיכון שהעורר יחזור לבצע את אותן העבירות גם כשהוא נתון במעצר בית.

           על החלטה זו הגיש העורר ערר לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ב"ש 2286/05). בית-המשפט המחוזי (כב' השופטת נ' אהד) דחה את הערר וקבע, כי לאור ההלכה שיצאה מלפני בית-משפט זה, אין מקום בעבירות סחר בסמים לשחרור ממעצר עד תום ההליכים המשפטיים אלא בנסיבות חריגות ויוצאות דופן, וכי נסיבותיו של העורר אינן נמנות על מקרים אלו. בית-המשפט המחוזי היה ער לנסיבותיו האישיות של העורר ולעברו הנקי, אך לא היה באלה כדי להצדיק סטייה מההלכה בתחום זה, לפיה נסיבות אישיות מתגמדות ומשקלן מזערי בעבירות סמים בכלל ובעבירות סחר בפרט, זאת אל מול האינטרס הציבורי, פקיעת שרשרת הסם והמשך הפצתו.

           על החלטה זו של בית-המשפט המחוזי הוגש הערר שבפני.

           בטענותיו בכתב והן בפני, הדגיש בא-כוח העורר את התסקיר החיובי בעניינו של העורר, אשר המליץ על מעצר בית מלא בשילוב של תכנית טיפולית של שירות המבחן ושירותי הרווחה אשר תהווה פתרון לתלותו של העורר בסמים, וכי יש בכך כדי לנטרל את המסוכנות הסטטוטורית הנשקפת מן העורר. עוד טען, כי המדובר בצעיר ללא הרשעות קודמות, וכי זהו מעצרו הראשון, על-כן יש מקום לאמץ חלופה שתנטרל את מסוכנתו מחד ותמנע את התדרדרותו לדרך עבריינית במעצר, מאידך.

           לעומתו, מתנגדת המשיבה לבקשה. לטענת בא-כוחה, המדובר במעשים חוזרים ונשנים, הראיות בתיק מלמדות בבירור על כך שלעורר יש היכרות טובה עם עולם הסם, דבר המעיד על מסוכנותו. אשר לתסקיר המעצר, טוען בא-כוח המשיבה, כי התסקיר התייחס בעיקר לעובדה שהעורר מכור לסמים ואולי ניתן לשקמו, וכי התסקיר כלל לא התייחס לעניין מכירת הסמים על ידו.

           לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, עיינתי בהחלטות הערכאות שקדמו לי, ולאחר ששקלתי את כלל נסיבות העניין, נחה דעתי כי דין הערר להתקבל.

           שתי הערכאות הקודמות אשר דנו בעניינו של העורר הלכו, ובצדק, בדרך אותה התווה בית-משפט זה בעת האחרונה בעניין מעצר עד תום ההליכים של עברייני סמים. מקרהו של העורר קשה מאוד ונופל בגבול אותם מקרים חריגים המצדיקים סטייה מההלכה הפוסקת בתחום זה, והתחשבות יתר מצד בית-המשפט בבחינת מעצרו עד תום ההליכים.

           על אף שמדובר בעבירות סמים, המקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית, עדיין מוטלת על בית-המשפט החובה לבחון, לשקול את נסיבות המעשה, נסיבות העושה ואת החלופות למעצר, לרבות סיכויי השיקום (ראו בש"פ 4185/03 שמעון אביטן נ' מדינת ישראל, (לא פורסם)).

           בבחינת חלופת מעצר כמצוות המחוקק בחוק המעצרים, יש לאזן בין שיקולי האינטרס הציבורי בשלום הציבור ובטחונו לבין זכותו של אדם לחירות אישית וזאת גם כאשר מדובר בעבירות סחר בסמים, וזאת לפי נסיבותיו המיוחדות של הנאשם (ראו בש"פ 7440/01 דוד מימון נ' מדינת ישראל, (לא פורסם)).

           נסיבותיו המיוחדות של העורר שכנעוני, כי יש מקום לשחרורו לחלופת מעצר שיש בכוחה להפיג את הסיכון הנשקף הימנו. גילו הצעיר, הרקע המשפחתי שלו, דאגת הוריו ורצונם לשקמו ולפקח עליו, ובעיקר המלצת שירות המבחן שלא להותירו מאחורי סורג ובריח בבית האסורים לעת הזו שמא תוחמר נטייתו העבריינית, אלא להסתפק במעצר בית בפיקוח מלא וצמוד בנוסף להפקדת ערבויות נאותות, זאת במקביל למסלול השיקומי בו העורר יחל לצעוד, הטו את הכף לטובת שחרורו של העורר לחלופת מעצר, וכך אני מורה.

           התיק מוחזר אפוא לבית-משפט השלום בתל-אביב-יפו, לשם בחינת חלופת מעצר שתומצא על-ידי העורר ולשם קביעת תנאי השחרור הנוספים לפי שיקול דעתו.

           העורר יישאר במעצר עד למתן החלטה אחרת על-ידי בית-משפט השלום.

           ניתנה היום, כ"ז בתמוז תשס"ה (3.8.05).

                                                                                                ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: